‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   sk Práca

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [päťdesiatpäť]

Práca

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית סלובקית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Aké máte povolanie? Aké máte povolanie? 1
‫בעלי רופא.‬ Môj muž je povolaním lekár. Môj muž je povolaním lekár. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Pracujem ako zdravotná sestra na polovičný úväzok. Pracujem ako zdravotná sestra na polovičný úväzok. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Čoskoro dostaneme dôchodok. Čoskoro dostaneme dôchodok. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Ale dane sú vysoké. Ale dane sú vysoké. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ A zdravotné poistenie je vysoké. A zdravotné poistenie je vysoké. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Čím by si raz chcel byť? Čím by si raz chcel byť? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Chcel by som byť inžinierom. Chcel by som byť inžinierom. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Chcem študovať na univerzite. Chcem študovať na univerzite. 1
‫אני מתמחה.‬ Som praktikant. Som praktikant. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Nezarábam veľa. Nezarábam veľa. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Praxujem v zahraničí. Praxujem v zahraničí. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Toto je môj šéf. Toto je môj šéf. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Mám milých kolegov. Mám milých kolegov. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Napoludnie ideme vždy do jedálne. Napoludnie ideme vždy do jedálne. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Hľadám prácu. Hľadám prácu. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Už rok som nezamestnaný. Už rok som nezamestnaný. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ V tejto krajine je veľmi veľa nezamestnaných. V tejto krajine je veľmi veľa nezamestnaných. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬