‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   hu Munka

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [ötvenöt]

Munka

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית הונגרית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Mi a foglalkozása? Mi a foglalkozása? 1
‫בעלי רופא.‬ A férjem foglalkozása orvos. A férjem foglalkozása orvos. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Én félnapot dolgozom, mint ápolónő. Én félnapot dolgozom, mint ápolónő. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Nemsokára kapunk nyugdíjat. Nemsokára kapunk nyugdíjat. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ De az adók magasak. De az adók magasak. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ És a betegbiztosítás drága. És a betegbiztosítás drága. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Mi akarsz egyszer lenni? / Mi szeretnél lenni? Mi akarsz egyszer lenni? / Mi szeretnél lenni? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Mérnök szeretnék lenni. Mérnök szeretnék lenni. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Az egyetemen akarok tanulni. Az egyetemen akarok tanulni. 1
‫אני מתמחה.‬ Gyakornok vagyok. Gyakornok vagyok. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Nem keresek sokat. Nem keresek sokat. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Külföldön csinálok egy szakmai gyakorlatot. Külföldön csinálok egy szakmai gyakorlatot. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Ő a főnököm. Ő a főnököm. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Kedves kollégáim vannak. Kedves kollégáim vannak. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Délben mindig az üzemi konyhába megyünk. Délben mindig az üzemi konyhába megyünk. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Állást keresek. Állást keresek. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Már egy éve munkanélküli vagyok. Már egy éve munkanélküli vagyok. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ Ebben az országban túl sok munkanélküli van. Ebben az országban túl sok munkanélküli van. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬