‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   da Arbejde

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [femoghalvtreds]

Arbejde

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית דנית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Hvad arbejder han som? Hvad arbejder han som? 1
‫בעלי רופא.‬ Min mand er læge. Min mand er læge. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Jeg arbejder deltids som sygeplejerske. Jeg arbejder deltids som sygeplejerske. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Vi går snart på pension. Vi går snart på pension. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Men skatten er høj. Men skatten er høj. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ Og sygesikringen er dyr. Og sygesikringen er dyr. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Hvad vil du være? Hvad vil du være? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Jeg vil være ingeniør. Jeg vil være ingeniør. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Jeg vil læse på universitetet. Jeg vil læse på universitetet. 1
‫אני מתמחה.‬ Jeg er praktikant. Jeg er praktikant. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Jeg tjener ikke meget. Jeg tjener ikke meget. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Jeg er i praktik i udlandet. Jeg er i praktik i udlandet. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Det er min chef. Det er min chef. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Jeg har rare kollegaer. Jeg har rare kollegaer. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ I frokostpausen går vi altid i kantinen. I frokostpausen går vi altid i kantinen. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Jeg søger job. Jeg søger job. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Jeg har været arbejdsløs i et år. Jeg har været arbejdsløs i et år. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ Der er for mange arbejdsløse i det her land. Der er for mange arbejdsløse i det her land. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬