‫שיחון‬

he ‫לעבוד‬   »   id Pekerjaan

‫55 [חמישים וחמש]‬

‫לעבוד‬

‫לעבוד‬

55 [lima puluh lima]

Pekerjaan

בחר כיצד תרצה לראות את התרגום:   
עברית אינדונזית נגן יותר
‫במה את / ה עובד / ת?‬ Apa pekerjaan Anda? Apa pekerjaan Anda? 1
‫בעלי רופא.‬ Suami saya dokter. Suami saya dokter. 1
‫אני עובדת כאחות בחצי משרה.‬ Saya bekerja paruh waktu sebagai perawat. Saya bekerja paruh waktu sebagai perawat. 1
‫בקרוב נצא לגמלאות.‬ Sebentar lagi kami mendapat pensiun. Sebentar lagi kami mendapat pensiun. 1
‫אבל המיסים גבוהים.‬ Tapi pajaknya tinggi. Tapi pajaknya tinggi. 1
‫והביטוח הרפואי יקר.‬ Dan asuransi kesehatan tinggi. Dan asuransi kesehatan tinggi. 1
‫במה תרצה / י לעבוד בעתיד?‬ Kamu ingin menjadi apa? Kamu ingin menjadi apa? 1
‫אני רוצה להיות מהנדס / ת.‬ Saya ingin menjadi insinyur. Saya ingin menjadi insinyur. 1
‫אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.‬ Saya mau belajar di universitas. Saya mau belajar di universitas. 1
‫אני מתמחה.‬ Saya pekerja magang. Saya pekerja magang. 1
‫אני לא מרוויח / ה הרבה.‬ Penghasilan saya tidak banyak. Penghasilan saya tidak banyak. 1
‫אני עושה התמחות בחול.‬ Saya kerja magang di luar negeri. Saya kerja magang di luar negeri. 1
‫זה המנהל שלי.‬ Itu bos saya. Itu bos saya. 1
‫יש לי קולגות נחמדים.‬ Saya memiliki kolega-kolega yang baik. Saya memiliki kolega-kolega yang baik. 1
‫אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.‬ Kami selalu ke kantin pada siang hari. Kami selalu ke kantin pada siang hari. 1
‫אני מחפש / ת עבודה.‬ Saya mencari pekerjaan. Saya mencari pekerjaan. 1
‫אני מובטל / ת כבר שנה.‬ Sudah setahun ini saya tidak memiliki pekerjaan. Sudah setahun ini saya tidak memiliki pekerjaan. 1
‫יש הרבה מדי מובטלים בארץ.‬ Di negara ini ada terlalu banyak pengangguran. Di negara ini ada terlalu banyak pengangguran. 1

‫זכרון צריך שפה‬

‫רוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר.‬ ‫אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם.‬ ‫כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו.‬ ‫אבל למה זה כך?‬ ‫למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות?‬ ‫הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו.‬ ‫שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית.‬ ‫בכדי לזכור משהו צריכים שפה.‬ ‫זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה.‬ ‫חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים.‬ ‫וכך עם גילו משהו מעניין.‬ ‫ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם.‬ ‫אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון.‬ ‫ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים.‬ ‫יש להם בכל יום חוויות חדשות.‬ ‫ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה.‬ ‫למרות זאת, הכל נעלם.‬ ‫פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות.‬ ‫רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים.‬ ‫הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות.‬ ‫הוא עובד כמו יומן.‬ ‫בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו.‬ ‫כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו.‬ ‫אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם.‬ ‫ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו.‬ ‫כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו.‬ ‫הם שמורים איפשהוא במוח שלנו.‬ ‫אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא?‬